בחלל הגדול של בית האמנים נאספו כ-100 עבודות משלושים שנות פעילותה של גלריה טובה אוסמן. באור הלבן נפתחות אל הצופה עבודות, שבעבר הוצגו בין ארבע קירות הגלריה הקטנה, ומאירות זו את זו באופן מפתיע: למרות הפוטנציאל ההיסטורי, שמתבקש לכאורה מעצם המעמד, האוסף – כולו עבודות מתערוכות ראשונות בגלריה – אינו מציע מסע בזמן, בסגנונות ובאופנות משתנות. במקום הקו הכרונולוגי הישר – במקום המבט האורתודוקסי, המשכיל – מייצר האוסף חוויה רגשית, בו זמנית, מהממת.
ייחודה של התערוכה אינו בלקט העבודות – המרהיבות בפני עצמן – וגם לא ביכולת הקלידוסקופית להתבונן בדוגמאות נבחרות מן האמנות הישראלית (והפלסטינית!) בשלושים השנה האחרונות. מקורה של החוויה שמהדהדת בחלל הגדול הוא בנוכחות החיה, הפיזית-כמעט, הנוכחת, של בעלת המבט. זה אינו עוד ביקור בתערוכה מצוינת, אלא ב"טובה אוסמן" עצמה: בַּתוך הנרגש, הסקרן, הילדי שבעומק המבט האסתטי של בעלת הבית. יותר מכל זוהי תערוכה על אוצרות כעבודת אמנות וכשפה אידיוסינקראטית שנאמנה לבעליה.
ככל שאוסף העבודות בתערוכה הוא אקלקטי ופלורליסטי – הבחירה בעבודות ניתנה בידי האמנים עצמם – כך הוא מייצג את נקודת מבטה ואת דרכה של הגלריה מיום הקמתה: מה שמסקרן ומה ששורט את האוצרת עצמה קודם לשיקולים מסחריים ולתכתיבים פופולאריים. זהו ה"לא-קו" של תודעת האוצרת, וככזה, הוא נסמך תדיר על החוויה הפנומנולוגית, כלומר – אם להישען על העבודות שמקיימות את "טובה אוסמן" – על המתוח, טורד המנוחה, נטול השקט, החורש במרחבי הצד ולא במרכז: בשדה ילדוּת משובש, נטול פרופורציות; בטבע דומם המתחזה למת; בחי המתקיים בקושי.
הטורד, השורט, העקום, אינו מעניין את אוסמן רק כאקט אסתטי, אלא בעיקר כחוויה, כלומר, כמה שקשור בממשי, המתבטא במרבית העבודות באמצעות סף ריאליסטי גבוה, לעתים קרובות היפר-ריאליסטי. בחיבורו אל הממשי, המטריד אף פעם לא רק ביזארי, אלא הוא גם הומאני מאוד, מכמיר לב.
מסירותה לחוויה, לאנושי שבבסיס החוויה, הופכת את פעולת האצירה של טובה אוסמן לאישית מאוד, אבל בה בעת גם למעשה פוליטי, לאקט חברתי בלתי מתפשר: מתוך הבלתי-אמצעי, מתוך הלא-פורמלי, מתוך הפלורליסטי והאקלקטי, צומחים מרחבים נפלאים למגזרים שעדיין אינם מקבלים ייצוג הולם באכסניות אמנות אחרות, כדוגמת המגזר הפלסטיני והמגזר הנשי. מבלי לחרוט על דגלה עקרונות פופוליסטיים ובלי להתלהם, מממשת אסתטיקת האוצרות של אוסמן את היפה כערך בעל משמעות פוליטית.
