אֱהַב אֶת הַקֵּץ, בֶּנְאָדָם, אֱהַב אֶת הַקֵּץ, כִּי הוּא אָבִיךָ וְאִמְּךָ וּבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ – שירתו של דוד אבידן בין תשוקה לאותנטי לבין רצון לעוצמה

טענה מקובלת ביחס לשירת אבידן רואה בעיסוקו הכפייתי במוות מעשה אקזיסטנציאליסטי אה-לה סארטר, לפיו אל מול חוסר הטעם והאבסורדיות שבמוות, ונוכח ודאותו המוחלטת, מאבדים החיים כל משמעות. המשורר עצמו הצהיר – למשל בראיון שערך איתו גדעון סאמט בשנת 1963 – כי "יצירה ספרותית טובה יכולה להיות מחאה רק נגד המוות ולא נגד כל דבר אחר. זו צריכה להיות המחאה המודעת היחידה"…

המאמר פורסם בכתב העת ״מטעם״ 3, 2005

המאמר להורדה (PDF)

 

Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on TumblrShare on LinkedInDigg thisEmail this to someone
פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.